מפגש סיום פרויקט מעגלים – 8.6.10
זו השנה השביעית בה מסתיים פרויקט מעגלים בהצלחה, ונחגג בטקס מרגש עד דמעות.
פרויקט מעגלים מתקיים בשנה א' בחוג לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עם המדור למעורבות חברתית בדקאנט הסטודנטים ע"ש רות ואלן זיגלר ועם ארגון "חברים לרפואה".
השנה, תש"ע, סיימו 15 סטודנטיות.
המנחים השנה הם:
גילה רבינוביץ, מרצה בחוג לריפוי בעיסוק.
זיו כץ, אחראי תחום קשרי קהילה, מהמדור למעורבות חברתית.
- ד"ר נאוה רצון, ראש החוג, פתחה את האירוע בברכות ותודות לסטודנטיות, למנחים, לאנשי הקשר בכל מסגרת ולשותפים במדור למעורבות חברתית ובארגון "חברים לרפואה. בסוף דבריה אף ציינה שיש כוונה לקיים את הפרויקט כקורס חובה משנה הבאה.
- יחיאל לנדמן, יו"ר "חברים לרפואה" ברך את המסיימות והתרגש לציין, שאנו כבר עומדים בפתחה של השנה השמינית, תשע"א, לקיום הפרויקט. כאשר אתה תורם מעצמך לאחר ומביא לאחר רק טוב, התמורה עבורך היא אושר גדול כמו שקורה לסטודנטים הבוחרים להשתתף בפרויקט מעגלים.
- רחל ורשבסקי, מ"מ מנהלת המדור למעורבות חברתית, דיברה על סגולותיו של הפרויקט.
- גילה וזיו, המנחים, דיברו על הנתינה והקבלה בתהליך הלמידה והחונכות שעברו הסטודנטיות.
ביה"ח רעות:
שתי סטודנטיות: רחל וישי (ישוורוק). הן הודו בחום לרותי הופמן העו"ס מ"רעות" ולאורית שקולניק, רכזת המתנדבים, שסייעו להן והדריכו אותן לאורך כל השנה.
רחל חנכה שני צעירים פגועים, האחד מאירוע טרור והשני מתאונת דרכים.
ישי חנכה אישה מבוגרת נכה ותינוקות במחלקת טיפול נמרץ. למבוגרים ביה"ח הוא הבית שלהם. שתיהן תארו את התגובה הראשונית של רתיעה והלם מהפגיעות הפיזיות והמראות הקשים של המגבלה ופערי הגילאים (מבוגר, תינוק). שתיהן עברו תהליך בו התפתחו אצלן רגשות של אמפתיה, הבנה, פתיחות, סיפוק ומשמעות , שנוצרו עם הזמן. ותחושת הסיפוק מעצמן וההצלחה בהתמודדות עם האתגרים של יצירת הקשר, לאור ההצלחות הקטנות אך המצטברות שהתרחשו לאורך השנה.
"צריך ללמוד לקבל גם את הלא מוכר, האחר והמוזר, כי ישנם אנשים והם יפים עמוק עמוק בפנים".
מחלקת אישפוז יום בביה"ח גהה:
שתי סטודנטיות: מוריה ואיריס.
האחת חנכה ילד בן 13, והשנייה נער בן 19. שניהם סובלים מחרדה חברתית ועבר דכאוני.
הקושי התבטא ביצירת הקשר.
"למדנו להכיר ולהעריך את הדברים הקטנים. הכרנו את עצמנו. התוודענו אל הנערים שמתמודדים עם מצבים שלא הכרנו עד כה. לא תמיד הטיפול היה מוצלח". "איזהו החכם הלומד מכל אדם".
מרפאת מ.ג.ן בביה"ח וולפסון:
שש סטודנטיות: ליטל, דנה, לילך, לירז, מירב, ענת. הן הודו בחום לארה'לה גבאי, העו"ס במרפאה, שהדריך וסייע בכל התהליך.
הן תארו את החשיפה הראשונית לילד עם צרכים מיוחדים ולמשפחתו – הורים ואחים/יות בריאים.
לצד רגשות התסכול והכישלון היו הרבה רגעים של סיפוק והתרגשות כאשר הצליחו ליצור קשר עם הילדים והפכו לחברים של המשפחה כולה.
הוסטל השחר:
שלוש סטודנטיות: סמדר, הדס וטל. הן הודו בחום לאורלי מוזס, העו"ס של ההוסטל.
כל אחת חנכה שני דיירים, שההוסטל מבחינתם הוא הבית. זה היה מפגש ראשון עם אנשים מבוגרים עם מוגבלויות כמו פיגור ושיתוק מוחין, מפגש שעורר סקרנות לגבי מי הם ומה באמת עובר עליהם.
"למדנו לשמוח מהדברים הקטנים, מההתקדמות ביצירת הקשר ומההתלהבות של החניכים מדברים שהם טריוויאלים לגבינו".
בי"ס הרצפלד:
שתי סטודנטיות: גילי וטל. הן הודו החום לשושי לוי, היועצת בביה"ס.
חנכו שני חניכים הסובלים משיתוק מוחין, אחת מהן נ', בת 19, הסובלת ממגבלה מוטורית ווקלית. הקשר נבנה באיטיות, כקשר חברי ולא טיפולי. הכניסה הייתה לבית ולמשפחה לא מוכרים.
טל לימדה את נ' לנגן על אורגנית באמצעות תכנת מחשב עד לשלב בו כתבה והלחינה בעצמה את שיר באמצעותו מצאה דרך להביע את עצמה.
- הסטודנטיות הודו בהתרגשות לגילה ולזיו, המנחים, על כל תהליך ההנחייה, הלמידה, התמיכה, ההדרכה והליווי שחוו איתם במשך כל השנה.
- בהזדמנות זו, הודה זיו להדס וייל-לביא, ששימשה כמנחת הפרויקט מטעם המדור למעורבות חברתית, בשנים האחרונות, והוא, זיו החליף אותה בתפקיד.
סיכמה: איריס טרי,
מתאמת "אוניברסיטה-חברים לרפואה".