חברי הטוב, עמית וילנר, איננו
הוא הביס ברוחו את המחלה - יכול היה לה.
פיסית הייתה היא זו הארורה שניצחה.
בשם חברי שאיננו אני רוצה להודות לכל המאות והאלפים שהתקשרו, עודדו, תרמו תרופות וכספים.
המייל ששלחתי אז ובו ביקשתי עזרה בתרופות לחברי הגיע לליבותיכם. את המייל ההוא כתבתי בעקבות משפט שאמר לי חברי הטוב: "אם אצטרך למכור את הבית כדי לממן את התרופות לא העבור את הטיפולים" .
ידעתי שמכאן אני יוצא למסע של "ויה דולורוזה". החלטתי ביני לביני שאשיג לו את כל התרופות להן יזדקק. בעקבות המייל השגתי לחברי את מלאי התרופות שהיה זקוק להן נואשות כדי לשיב נשימה נוספת באפו. כדי שיזכו בנו וזוגתו ללטף אותו עוד יום, להתכונן כיאות לפרידה שתגיע ביום מן הימים.
"את המנה הראשונה זכה עמית לקבל מארגון "חברים", ארגון של מלאכים המהלכים בתוכנו. אנשים יקרים שמתווכים בין אלו הזקוקים נואשות לתרופות היקרות לבין אלו שלא זקוקים להן עוד מכל סיבה שהיא. הם היו האור הראשון שנגלה לנו בחשכת המנהרה אליה נשאבו עמית ובני משפחתו. כשהלך עמית מאיתנו תרם את התרופות לאחרים. לאלו שעוד דקה, שעה, יום נוספים בחייהם לא יסולאו בפז. עמית עזר לפחות לעוד שישה חולים.
כששלחתי את אותו המייל ונזרקתי גם אני לעולם ההוא שבו נאחזים אנשים "בציפורניים בחיים, כשהתודעתי לארגון המופלא הזה "חברים". ידעתי שהשליחות שלי עדיין לא תמה.
וכשעמית חברי הטוב. אחי הצעיר היקר לי מכל, נדם החלטתי שלכל אותם פנים הרצים מול עיני. פניהם של חבריו למחלקה אני אמשיך לעזור בדרכי ולכן אני פונה אל כולכם. ארגון "חברים" זקוק אף הוא לעוד ימים, חודשים ושנים של חסד כדי להתקיים. לשרוד כדי לתת לאותם אלו שתלויים בו במלחמתם לחיים.
אנא פתחו לבבכם, תרמו ככל אשר ידבנו ליבכם. עיזרו לאנשים היקרים האלו לתת את המזור, התמיכה והתקוה לכל כך הרבה חולים שזקוקים להם.
זה מה שהיה מבקש גם עמית.
ובשם חברי שאיננו תודה.
דורון