אל 'חברים לרפואה' התוודעתי בנסיבות מקצועיות. באחד הימים צדה את עיני פנייה של קרן סיוע להצלת חיי חולה מסוים והחלטתי להשתתף במאמץ. השתתפות סמלית.
מספר ימים לאחר מכן ציפה לי בדואר עלון 'חברים לרפואה'.
כמי שחונך למקצוע הרוקח על פי כללים מאוד נוקשים שאלתי עצמי לא פעם ולא פעמיים הכיצד? הרי יש אינספור הנחיות, הוראות , חוקים ותקנות בתחום הרוקחות ואיך מיישבים את הפעילות עם הכללים הנוהגים. אז זהו ,שאפשר.
שמי אלי ואני מנהל את בית המרקחת ההתנדבותי הראשון מסוגו בעולם. אני מכהן בתפקיד רוקח אחראי ומנהל מקצועית את בית המרקחת אל מול הרגולטור – משרד הבריאות.
נגד עיניי יש מטופלים שהם חלק מאוכלוסיה דלת אמצעים אבל כל הצוות זוכר שיש להבטיח להם כמו לכל השאר את הזכות להחלים ולחיות. מצוקה כספית ומגבלה כלכלית אסור שתגרום לאדם לברור בין נסיעה באוטובוס לבין רכישת תרופות.
שותפינו המסורים לפעילות היו והינם חברות יצרניות, בעלי רישום ויבואנים, כמו גם בתי חולים ציבוריים וקופות החולים על מחסני התרופות המרכזיים שלהם אשר מספקים לנו את התרופות. בכך התאגידים הללו מביאים לביטוי ממשי אחריות חברתית ולא רק מיקסום רווח: אנו רואים עין בעין, את הערך העצום שבנתינה ובתרומה לקהילה לטובת אוכלוסיה חלשה בחברה.
מצאתי כאן צוות נעדר אגו. שילוב כוחות נדיר ובעל עוצמה של רוקחים העושים עבודתם בהתנדבות ושל מתנדבים רבים אחרים יחד עם סגל מצומצם של עובדים ואנשי ניהול .
כולם פעילים למען מטרה אחת – סיוע בתרופות למי שעובדים סוציאליים מצאו כעומד בקריטריונים.
קלישאה אבל אמת – זכות, כבוד וסיפוק גדולים להימנות עם צוות 'חברים'.
אלי סרברניק, אב לשלושה, מתגורר במושב צור משה שבשרון.