סיום פרויקט מעגלים בביה"ס לריפוי בעיסוק באונ' תל אביב 2015

הפרויקט מתקיים בחוג לריפוי בעיסוק של אונ' ת"א, כקורס בחירה לתלמידי שנה א' (עד תשע"ד היה קורס חובה במשך 4 שנים) בשיתוף המדור למעורבות חברתית בדקאנט הסטודנטים ע"ש רות ואלן זיגלר.

ב-16.6.15 התקיים מפגש סיום מעגלים, תשע"ה, זו השנה האחת עשרה לקיום הפרויקט. סיימו את הקורס 15 סטודנטים. עד היום 335 בוגרי התכנית.

להלן תמצית הדברים שנאמרו בטקס הסיום :

ד"ר אורית ברט – ראשת החוג לריפוי בעיסוק:

אתם הסטודנטים עברתם מסע. מצטטת מדברי ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, הקיום תלוי בהתעלות מעבר לעצמי, לעולם האדם מכוון אל מעבר לעצמו. אתם הפכתם לישות יותר עצמית ואנושית בעקבות החוויה במעגלים. בעתיד תהיו מטפללים טובים יותר ותבינו טוב יותר את המטופלים שלכם. מודה לסטודנטים ומאחלת להם הצלחה בהמשך הדרך.

ברוך ליברמן, מנכ"ל חברים לרפואה:

פרשת השבוע היא פרשת קורח. קורח היה איש עשיר, חכם, דרש שוויון לכולם בפני החוק, והחליט לערער על מנהיגותם של משה ואהרון בזכות כוחו. מנגד, משה רבנו, רועה צאן, שרדף אחרי טלה צמא שנטש את העדר כדי לשתות מים. ראה משה שהטלה עייף, לקח אותו על כתפיו והחזירו לעדר. משה עוזב עדר שלם בשביל לעזור לפרט האחד, הקטן,החלש. משה משמש דוגמא לאכפתיות, לעזרה הדדית. הוא המנהיג האמיתי. כך נמדד אדם. אתם הסטודנטים בחרתם מרצונכם להיות דוגמא ומופת למנהיגות אמיתית, הקדשתם מזמנכם לנזקק. מעגלים הוא כלי חובה שהופך את החברה לחברה טובה ושוויונית יותר. תודה לכל הצוות המופלא, שותפנו במעגלים, ולכם הסטודנטים תודה והמון הצלחה בהמשך דרככם.

גּב' רחלי ורשבסקי – מנהלת היחידה למעורבות חברתית:

זכיתם לעבור מסע של היכרות עם האחר. קיים צורך נוסף, לנסות להבין ולפענח איך ניתן לעזור למוגבלים ואיך ניתן לשלב אותם בחברה שלנו, בקמפוס ובמקומות עבודה. תפתחו עיניים, בואו עם רעיונות ויוזמות, זהו צעד משמעותי במנהיגות שלכם. מאד מעריכה את הבחירה להצטרף למעגלים. אתם הסטודנטים קבוצה מצומצמת אך איכותית. מאחלת לסטודנטים המון הצלחה במסלול המקצועי ובמנהיגות האישית והמקצועית.

דברי צוות הקורס, המנחים: עינת אולינקי, זהר שיף סיני :

זהר: התחלתם את השנה עם מעורבות חברתית. מפגש בקהילה עם אדם (ילד, מתבגר, מבוגר) שיש לו מגבלה. בחרתם בקורס מעגלים. שמתם בצד את הכובע הטיפולי שעוד תפגשו בעתיד, ויצאתם למפגש שמלווה בחששות, בלתי אמצעי ומאתגר. די מהר הצלחתם לראות בגובה העיניים את החניך, להיות אתו. המיוחד הוא שזהו מפגש ישיר בין אנשים. התיאוריה נשארה באקדמיה, כאן , בצד. שמענו על החוויות, הנתינה, ההשקעה, ראיית האדם באשר הוא. זו למידה הדדית, מלווה בהנאה וסיפוק, משמעותית, מערבת אמון ומפגש עם עולם שלם מעבר למגבלה. העשייה החברתית טבועה בדרך שלכם.
נתי: מעגלים יוצר הזדמנות למפגש עם אדם שמתמודד עם מגבלה. זוהי ראשית דרככם המקצועית ללא ידע וכותרות. אתם מוזמנים לפגוש את האדם בקשר אנושי של אחד על אחד, פעם בשבוע. ליוו אתכם אנשי קשר במסגרות ואנחנו המנחים באקדמיה. הקבוצה אפשרה מקום להתייעץ, להתאוורר. כל החוויות הן צדה לדרך. נתינה תמיד מחזירה לנותן ויש בה עזרה וחסד. זהו שיח שפונה לרוחו של המטופל. אתם הבאתם אל החניכים את רוח הנעורים שלכם, את ההתמדה והאמונה, ושמחתם אותם.

מדברי הסטודנטים:

מרפאת מ.ג.ן בביה"ח וולפסון:

שימשנו כ"חברי המשפחה". החוויה היא דינאמיקה משפחתית על כל גווניה. חנכנו גם את הילד המוגבל, וגם את בני המשפחה האחרים.
מרכז יום טיפולי-סיעודי "צ'יימס ע"ש עליזה בגין" ת"א: במפגשים הראשונים היה קשה לתקשר ולדעת מה הצרכים של החניך. בעזרת הצוות וההנחיה ועם הזמן הבנתי. טיילנו, עשינו עבודות ביחד, יצרנו קשר. בהתחלה קשה להתחבר, במהלך השנה הקשר נוצר ומשתפר. היה כיף, שיחקנו, ציירנו, טיילנו. למדנו מהחוויה תכונות של אחריות, דאגה, אמפטיה ואהבה. בשלב הפרידה היה קשה.

מרש"ל – מרכז רב שירותים לעיוורים וכבדי ראייה בת"א:

למדנו על תסמונות שונות ודרגות של עיוורון. בישלנו, ציירנו, טיילנו. כתבנו סיפורים ביחד. עזרתי בעיסוקים היומיומיים של החיים של החניכה שלי. בהתחלה היה מפחיד. סביבה לא מוכרת. עם הזמן הקשר התפתח והתקרב. בהמשך גילינו עולם מלא. הקשר היה מלא בחניך. למדנו שהמטופל הוא אדם עם צרכים, רצונות וחששות. מצאנו את הדרך שלנו ליצירת הקשר בינינו. המפגשים היו זמן איכות, יציאה לשאוף אוויר. זכינו לבנות רובד נוסף באישיות שלנו, להסתכל על האדם עצמו, להתבונן איך אדם עם מגבלה מנהל את חיי היום יום שלו, בבית בקהילה, מול רשויות. המפגשים היו משמחים ומלמדים. הבנתי ש-הריפוי בעיסוק היא לעזור למוגבל לחפש את המשמעות בחיים.

הוסטל שוהם, אקי"ם צהלה:

בהתחלה היה מוזר. לאט לאט התהווה קשר הדדי. הפרידה לא פשוטה. הקשר נוצר דרך אמצעים שונים – מוסיקה, ציור, אפייה, טיול בחוץ, ועצם השהייה עם החניך. המפגש היה שמח ומהנה עם ציפייה למפגש הבא. היינו שם בשבילם, עשינו אתם דברים שהם אוהבים, הכרנו את העולם שלהם. למדתי שאפשר לשחרר, לדבר או לא, לשבת ביחד, להבין את הצרכים של האחר. היה כיף.

ביה"ס הרצפלד בחולון:

נוצר קשר ייחודי, של הבנה, הכלה, היו סימני שאלה וחששות. עסקנו בפעילויות והתנסויות, שהיוו אתגר ויצירת קשר עם גבולות, ביטחון,
יצירתיות, הרבה שיחות שבנו אמון, התרגשנו והתמודדנו ביחד עם הנתינה והשמחה וגם הפרידה. למדנו והשקענו. השתחררנו מציפיות והיינו משמעותיים. עם הזמן ירדו כעסים, הובנו הפחדים ונעלמו. למדתי על עצמי מהי נתינה פשוטה, סבלנות ופשטות. בחרנו לעשות מעשה גם כשלא חייבים. התחייבנו לעשות שינוי במעגל קטן כגדול.
הסטודנטים מודים למנחים שסיפקו להם במהלך השנה רשת בטחון , מודים לאנשי הקשר ולכל הצוות המעורב במעגלים.

סיכמה: איריס טרי, מתאמת הקשר עם האקדמיה