טקס סיום פרויקט מעגלים בביה"ס לריפוי בעיסוק באוניברסיטת תל אביב
הפרויקט מתקיים בחוג לריפוי בעיסוק של אוניברסיטת ת"א, כקורס בחירה לתלמידי שנה א' (עד תשע"ד היה קורס חובה במשך 4 שנים) בשיתוף המדור למעורבות חברתית בדקאנט הסטודנטים ע"ש רות ואלן זיגלר.
ב-26.6.17 התקיים מפגש סיום מעגלים, תשע"ז, זו השנה ה-13 לקיום הפרויקט.
סיימו את הקורס 11 סטודנטיות עד היום 365 בוגרים בתכנית.
להלן תמצית הדברים שנאמרו בטקס הסיום :
ד"ר דבי רנד – ראש החוג לריפוי בעיסוק:
מברכת את הסטודנטיות. מעגלים זו עשייה של תרומה לקהילה שמכין אתכן לעבודה קלינית בעתיד של יצירת קשר עם אדם בעל מגבלה.
ברוך ליברמן, מנכ"ל חברים לרפואה:
דיבר על פרשת השבוע, פרשת חוקה, כאשר משה רבנו מכה בסלע ומוציא ממנו מים, הוא נענש כי הוא לא דיבר אל הסלע אלא היכה בו, ועל כן לא נכנס לארץ המובטחת . אפשר לחבר זאת לעשייה שלכן בתהליך החונכות, עשייה שאינה שגרה אלא יציאה מהנורמה, מההרגל, לעשות עבור האחר משהו שאינו בשגרת חיי, לדבר אליו, ליצור עמו קשר. אתן הסטודנטיות מדברות אל החניכים שלכן, ופוגשות אותם בדרכים אחרות. זהו המקום החשוב לחיים להכיר את הצד ההפוך, ואתן זוכות להגיע להישגים קטנים אך מאד איכותיים. מאחל להן הצלחה.
גּב' רחלי ורשבסקי – מנהלת היחידה למעורבות חברתית:
הגיעה ממפגש אחר בקמפוס בו עסקו בנושא התקווה הישראלית באקדמיה וכיצד פותחים אותו למגזרים השונים. מעגלים ותהליך החונכות שעברתן במשך השנה הם התקווה הישראלית. האקדמיה נפתחת לאנשים בעלי מגבלה ומנגישה אותם לתוך הקמפוס, כך יוצרים שינוי בחברה הישראלית. התקווה היא הגדלת מעגלי ההשפעה גם בתוך האוניברסיטה ופתיחות לקבלת האחר.
דברי צוות הקורס, המנחים: עינת אולינקי, יונתן לויט :
יונתן: חזון קורס מעגלים הוא עשייה בכיוון של הכללה, ההיפך מהדרה, מפגש עם אדם שונה תוך יצירת תנועה של נקודות משיקות בחיינו האישיים והכללה שמתרחשת גם בתוכי כאדם בוגר ובתוך התהליך מעבר לכל תווית וסטריאוטיפ.
נתי: פרשתן באומץ את הלבטים והקשיים. התמודדתן עם משמעות יצירת הקשר והחונכות ממקום של התבוננות וצמיחה. אפשרתן יצירה של קשר אנושי בלי כלים מקצועיים. הכרתן מושגים בסיסיים ורכשתן מיומנויות. זו חוויה משמעותית בהתמודדות עם סוגיות של: יצירת קשר, פרידה, ההבדל בין doing ל being, התעוזה להתחבר, לגעת ברגשות של כאב, חששות, תסכול, גזענות, סטריאוטיפים, חשיפה, הצבת גבולות, לראות את החניך שלכם כאדם שלם מעבר למגבלה, במעגלים השונים של החניךמשפחתוהמערכת. הייתה לכן הזדמנות לקבל הנחייה והדרכה ולהיות חלק מקבוצה וכך להגיע מוכנות יותר ללימודים הקליניים. למדתן מהי הדדיות של נתינה בעשייה החווייתית שעברתן.
מדברי הסטודנטים:
מועדון צמי"ד- מועדון טיפולי בבית דני לילדי שכונת התקווה הנמצאים במסגרות של חינוך מיוחד:
4 סטודנטיות שחנכו ילדים שמתמודדים עם קשיים, בעלי סיפורי חיים מורכבים.
חוויה שמערבת בהתחלה חששות, ציפיות, התלבטויות, יצירת קשר, חיבור למישהו לא מוכר, שמירה על עצמי, התבוננות ותהליך של להיות ביחד, מסע ולבסוף פרידה. חוויה משמעותית ומעצימה.
מרש"ל – מרכז רב שירותים לעיוורים וכבדי ראייה בת"א:
3 סטודנטיות: יחס אל בעל המגבלה שלא תמיד נראית לעין במפגש הראשון. תהליך שהעלה חששות, קשיים מעצימים, ולימד על התמודדות ודבקות במטרה, יצירת קשר ומסקנה שקושי זה עניין של הסתכלות.
עמותת צעד קדימה- עמותה לחינוך ושיקום ילדים עם שיתוק מוחי:
3 סטודנטיות. תארו את השיטה החינוכית הנהוגה במקום – שיטת "פטו" שמעמידה את החניך במרכז במטרה ליצור לומד אוטונומי שיהיה מסוגל להשתתף בחיים באופן אקטיבי. בהתחלה היה מלחיץ. מפגשים לא פשוטים. חוויה של רכבת הרים עם הרבה עליות וירידות, התקדמות ונסיגה, רגעים שתופסים חזק בבטן. היכרות משותפת בה לומדים להכיר זה את זה, לפרוץ גבולות, לפענח את הרגשות, לגלות בתוכי תכונות של סבלנות, התמדה ויצירתיות. ללמוד להיות בתוך המפגש וליהנות מהדברים הקטנים. ללמוד להציב גבולות גם עם החניך וגם עם בני משפחתו.
אחת הסטודנטיות תארה את המפגש הראשון בו התעוררו בה שאלות קשות – של למה בכלל להשקיע, האם יש סיכוי לתרום לילד במצב כזה, אולי זה אבוד מלכתחילה, כעסים על העולם, כעס על עצמה, בושה שהיא חשה ככה. ובהמשך כיצד ההתמודדות מתוך מקום של כאב ואומץ והתמדה בידיעה שאין לוותר ואין לפחוד, חשפה אותה ליצירת קשר עם ילד שהוא ילד רגיל על אף המגבלות, אוהב את כל הדברים שכל הילדים האחרים והרגילים גם כן אוהבים, זכיתי בשיעור חשוב לחיים. למדתי לקבל את האחר, לראות אותו מעבר למגבלה. התמודדתי עם קשיים ואתגרים ביצירת קשר אמיתי שנותן בסוף ביטחון ומזכיר מה חשוב בחיים. למדתי איך לא אני ולא הוא מוותרים וממשיכים. למדתי שהחיים עבור כולם הם מלאי משמעות.
צוות"א- תכנית עבור צעירים עם מגבלה המנסה להנגיש להם את שלב הכניסה ללימודים אקדמיים:
1 סטודנטית חנכה סטודנט בעל צרכים מיוחדים שהתחיל ללמוד ארכיאולוגיה באוניברסיטה. בהתחלה היו קשיים וחששות ביצירת הקשר והאמון ביניהם, למדתי מה זה סבלנות, הקשבה, רוגע, תקשורת בלתי מילולית, שקט שאינו מאיים, והיכולת להיות בתוך הרגע ביחד.
הסטודנטים הודו למנחים שסיפקו להם במהלך השנה רשת בטחון , הודו לאנשי הקשר ולכל הצוות המעורב במעגלים.
סיכמה: איריס טרי, מתאמת הקשר עם האקדמיה
